בעברית שני הצדדים נשמעים אותו דבר — ״היית שואל, הייתי עונה״ — ולכן הם מתבלבלים. באנגלית הם לא חולקים מילה: had גר בצד של התנאי, would גר בצד של התוצאה, ואף אחד מהם לא מבקר אצל השכן.

אף פעם לא ארבעה, ואף פעם לא אחד. החלק האמצעי שייך אך ורק לגרסה עם הסיומת.

ציון זמן שנגמר — אין יוצא מן הכלל

שתי הנפילות של 23.8, ושתיהן באו מיד אחרי שהצורה הייתה נכונה במשפט הקודם. אחת מהמילים האלה במשפט ← עבר פשוט, ואין מה לשקול.

פעלים שמתארים מצב — לעולם בלי ing

הפועל שלא מדליק נורה

ארבע נפילות על sound עם since, ובאותו סבב עצמו know עם since יצא מושלם. הכלל תפוס — הפועל הזה הוא החריג. ״מכיר״ מרגיש כמו משהו שנמשך, ולכן הוא מדליק נורה. ״נשמע״ לא מרגיש ככה בכלל.

והשינוי הזה הוא לא תמיד סיומת. חיפשת אות חסרה ולא מצאת, כי הסימן היה חבוי בבחירת המילה.

על שם העצם או על הפועל. אף פעם לא על שניהם, ואף פעם לא על אף אחד.

המבחן החד: כשיש בדיוק שניים, רק הראשונה עובדת — אין ״כולם״ בשניים, יש אחד ועוד אחד. ושתי הצורות של המבנה עם ״מתוך״ תקינות: each of the cakes ו-every one of the cakes.

הצורה השלישית לעולם לא נבנית בסיומת ed. שים לב שהעבר של teach ושל think נבדלים באות אחת — הנוספת שייכת למחשבה.

ושני האחרונים נשמעים דומה ומשמעותם הפוכה: live הוא לגור והוא רגיל לגמרי, leave הוא לעזוב והוא חריג. ב-23.8 כתבת we leaved in Haifa — גם הפועל הלא נכון וגם צורת עבר שלא קיימת.

אין שנים־עשר זמנים שצריך לשנן אחד־אחד. יש שני צירים שנפגשים, ולכל אחד מהם שם משלו — שניהם מגיעים מלטינית:

הציר הראשון קל והוא רק קובע איזה פועל עזר נכנס. השני הוא זה שקובע משמעות, והוא גם זה שמפיל — כל הנפילות שלך בסבבים ישבו על הציר הזה, לא על הראשון.

מהמילה שפירושה מקופל פעם אחת, כלומר לא מורכב. השם מתאר את המבנה ולא את המשמעות: זו הצורה היחידה מבין הארבע שאין בה פועל עזר בכלל. פשוט כאן הוא במובן של לא־מורכב, לא במובן של קל.

מהפועל הלטיני שפירושו לצעוד קדימה. הפעולה נתפסת בתוך ההתקדמות שלה, לפני שהגיעה לסוף — וזה בדיוק ההבדל מהפשוט, שמדווח עליה כעובדה גמורה מבחוץ. בספרי הדקדוק הבריטיים תמצא לזה שם שני, שפירושו נמשך. אלה לא שני זמנים אלא שם אחד בשתי מסורות.

כאן השם הכי מטעה, ושווה לעצור עליו. בלטינית המילה אינה מושלם במובן של ללא רבב, אלא גמור — מהפועל שפירושו לעשות דבר עד הסוף. גם המילה העברית מגיעה מאותו מקום בדיוק: מהשורש של להשלים, להביא לידי סיום.

אז זה לא הזמן המשובח מבין הזמנים. זה הזמן שאומר: הדבר הזה כבר הושלם ביחס לנקודה שממנה אני מסתכל. המשמעות היומיומית באנגלית, מצוין וללא פגם, היא התפתחות מאוחרת של אותה מילה — מה שנעשה עד הסוף אין בו חסר.

וזה גם פותר מה שנראה כמו סתירה: למה אחד הזמנים נקרא הווה למרות שהוא מספר על משהו שכבר קרה. השם לא מציין מתי הפעולה התרחשה, אלא איפה עומדת נקודת המבט — והיא עומדת בהווה.

שני השמות יחד, כי שני הסימנים יחד: יש הושלמות ביחס לנקודה, ויש התמשכות שמגיעה עד אליה. השם מתאר את המבנה מילה במילה, ובאותו סדר.

• עובדה קבועה — נכון תמיד, לא רק עכשיו.
• הרגל — מה שקורה שוב ושוב.
• לוח זמנים קבוע — גם כשמדובר בעתיד.
• פעלים שמתארים מצב — אלה כמעט אף פעם לא מתמשכים.
• הוראות והסברים — מתכון, הסבר טכני, כללי משחק.

שתיהן אותו חוק אחד שכבר רשום אצלך בטאב התאמה: הסימן יושב פעם אחת, על המילה הראשונה בצירוף הפועל.

• קורה ממש עכשיו — ברגע הדיבור בלבד.
• תקופה נוכחית זמנית — לא ברגע הזה, אבל בימים האלה.
• מגמה שמשתנה — משהו שהולך וגדל או הולך ונעלם.
• תוכנית עתידית סגורה — כשכבר סוכם עם מישהו ויש תאריך.
• תלונה — יחד עם מילת התמידיות זה נשמע מעצבן, לא ניטרלי.

הראשונה היא הרשומה שלך מסבב 5 — הצורה הזאת שמורה למה שקורה ממש עכשיו, לא לפעולה חוזרת.

זה הזמן שאין לו מקבילה בעברית, ולכן הוא הכי קשה. הכלל שמחזיק אותו: הפעולה בעבר, אבל המבט בהווה. לא מעניין מתי זה קרה — מעניין מה זה אומר עכשיו.

• תוצאה שקיימת עכשיו — משהו קרה, והמצב הנוכחי הוא הנקודה.
• ניסיון חיים — האם אי פעם, בלי תאריך.
• התחיל בעבר ועדיין נמשך — עם ציון משך או נקודת התחלה.
• תקופה שעוד לא נגמרה — היום, השבוע, השנה.
• ממש עכשיו הסתיים — עם המילה שמציינת שזה זה עתה קרה.

• כמה זמן זה נמשך — התחיל בעבר, מגיע עד עכשיו, והדגש על האורך.
• הרגע נגמר ורואים את הסימנים — התוצאה הפיזית עדיין כאן.
• עיסוק חוזר בתקופה האחרונה — לא בהכרח ברצף.

• פעולה שנגמרה בזמן מוגדר — השימוש המרכזי, וכמעט תמיד הזמן הנכון לסיפור על אתמול.
• רצף אירועים — קרה זה, ואז זה. עמוד השדרה של כל סיפור.
• הרגל שהיה ונגמר — תקופה סגורה.

• היה בעיצומו בנקודה בעבר — בשמונה בערב, כשהיא הגיעה.
• רקע לפעולה שקטעה אותו — הארוכה במתמשך, הקצרה בפשוט.
• שתי פעולות במקביל.
• פתיחת סיפור — לבנות אווירה לפני שקורה משהו.

זה העבר של העבר. הוא קיים רק כשיש כבר נקודה בעבר על השולחן, והוא מספר מה קרה עוד לפניה. בלי נקודת ייחוס כזו הוא פשוט לא נחוץ.

• מה שקרה קודם — כששני דברים קרו בעבר וצריך להבהיר מה היה ראשון.
• סיבה שקדמה לתוצאה — הוא היה עייף, כי לפני כן לא ישן.
• אחרי מילות סדר — עד ש, לפני ש, אחרי ש.
• בדיווח עקיף ובמשפט התנאי השלישי.

אין כאן נקודת עבר שנייה שמולה זה מוקדם יותר, ולכן הצורה מיותרת. היא לא זמן מכובד יותר לעבר רחוק — היא כלי לסדר בין שני אירועים.

• כמה זמן זה נמשך עד לנקודה בעבר — ואז משהו קטע או שינה.
• סיבה לתוצאה שנראתה בעבר.

• החלטה שנולדת ברגע הדיבור — לא תוכנית.
• הבטחה, הצעה, סירוב.
• תחזית או דעה.
• עובדה עתידית שאינה בשליטת איש — גיל, זמן, עונות.

זו התבנית מסבב 5 — סימון העתיד גר אך ורק בצד של התוצאה. פירוט מלא בטאב תנאי ומשאלה.

• יהיה בעיצומו בנקודה בעתיד.
• יקרה ממילא במהלך הרגיל — לא בגלל החלטה מיוחדת.
• שאלה מנומסת על תוכניות — כי היא לא נשמעת כמו בקשה.

• יסתיים לפני נקודה בעתיד — כמעט תמיד עם ציון הנקודה עצמה.

הזמן הנדיר ביותר מכל השנים־עשר. הוא אומר כמה זמן משהו יימשך עד לנקודה בעתיד, ובפועל הוא מופיע כמעט רק סביב ותק או משך.

הבלבול מספר אחת, כי בעברית שני המשפטים נשמעים זהים. ההבדל אינו כמה זמן עבר, אלא האם הזמן נאמר במפורש והאם התקופה נסגרה.

המבחן: אם זה נכון גם בעוד חמש שנים — פשוט. אם זה שלב — מתמשך.

שתי צורות למה שהיה נהוג פעם ואינו עוד. הראשונה עובדת גם על מצבים, השנייה רק על פעולות חוזרות.

מגורים הם מצב ולא פעולה חוזרת, ולכן רק הראשונה מתאימה שם.

יש פעלים שמתארים מצב ולא פעולה. מצב פשוט קיים, אין לו אמצע ואין לו התקדמות, ולכן הוא לא נכנס לצורה המתמשכת בשום זמן — לא בהווה, לא בעבר ולא בעתיד.

חלקם כן מקבלים צורה מתמשכת, אבל אז הם כבר לא אומרים אותו דבר — הם עברו מלתאר מצב לתאר פעולה ממש.

בפסוקית שנפתחת באחת מהמילים האלה לא נכנס פועל עתיד, גם כשברור לגמרי שמדובר בעתיד. העתיד יושב רק בפסוקית השנייה.

שלוש רמות של ריאליות, וכל אחת מזיזה את הזמן צעד אחד אחורה מהאמת.

הפירוט המלא, כולל הצד שבו כל מילה גרה, יושב בטאב תנאי ומשאלה.

פועל אחד, שנים־עשר מבטים. הדרך המהירה לראות את המערכת שלמה.

נוסחה אחת ויחידה: פועל ההוויה בזמן המבוקש, ואחריו הצורה השלישית. רק פועל ההוויה זז.

שלוש הצורות המושלמות המתמשכות כמעט לא קיימות בסביל, ואין צורך ללמוד אותן.

שלוש הצורות לפי הסדר. יש רשימה מלאה יותר בטאב מילים קטנות.

קרא את המשפט שוב, והפעם אל תסתכל על הדקדוק בכלל. הוא כבר נבדק במעבר הראשון. הסתכל רק על:

זה המעבר שלא היה קיים עד 23.8, ובלעדיו ארבעה משפטים עם דקדוק מושלם אמרו דבר אחר ממה שהעברית אמרה. ככל שהמבנה קשה יותר, כך המעבר הזה חשוב יותר — התוכן נופל דווקא כשהראש עסוק בבנייה.